GERARD נ' משה גרשטיין ז"ל ואח'

פסק דין

התובע, מהגר עבודה מהודו הועסק כמטפל סיעודי של המנוח, מר משה גרשטיין (להלן: "המנוח"), החל מיום 4.7.11 ועד ליום 20.12.11, מועד בו הסתיימה עבודתו עקב מצבו הבריאותי של המנוח ואשפוזו בבית החולים (נספח ב' לכתב התביעה).

ביום 11.6.12 הגיש התובע את התביעה שבפני לתשלום הפרשי שכר, חופשה שנתית, דמי חגים ועבודה בשעות המנוחה השבועית.

התביעה הוגשה כנגד עזבון המנוח, כנגד מר נועם רדעי (להלן: "מר רדעי") וכנגד בנו של המנוח, מר יובל שני (להלן: "מר שני"). כולם שימשו, לטענת התובע, כיורשיו של המנוח ובנוסף שימש מר שני כמעסיק במשותף עם המנוח.

כתב הגנה הוגש ביום 28.6.12, מטעם מר שני. במסגרתו, הכחיש מר שני את טענות התובע והטעים, כי הוא לא היה אחראי על העסקתו של התובע. כן הוסיף, כי הוא שילם לתובע את מלוא זכויותיו בגין הפרשי שכר וחופשה בסך 5,300 ₪ בשני תשלומים, האחד- בתום עבודתו עובר לנסיעתו למולדתו, והשני- לאחר שחזר ארצה.

במסגרת כתב ההגנה הציג מר שני מסמך הנחזה להיות צוואת המנוח ובו נכתב כי מר רדעי יורש 90% מנכסיו של המנוח ומר שני 10% מנכסיו, ביחד עם אחותו.

ביום 5.8.13 הודיע עו"ד אורגד, אשר הופקדה אצלו צוואת המנוח, כי צוואתו שונתה טרם פטירתו ללא ידיעת משפחתו וכי הוא לא נתבקש להוציא לפועל את הצוואה. כן ציין, כי הוא אינו יודע האם הוצא צו קיום צוואה והאם קיימים נכסים לעיזבון המנוח (הודעת התובע מיום 1.9.13).

ביום 9.9.12 העיד התובע בפני, במסגרת עדות מוקדמת. ביום 18.11.13 העיד מר שני בעצמו.

הכרעה

הלכה פסוקה היא כי העיזבון אינו אישיות משפטית ולפיכך, ככלל, אינו יכול לתבוע ולהיתבע (ראו רע"א 6590/10 עזבון המנוח אשתייה נ' מדינת ישראל (28.5.12)).

נוכח האמור, התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית.

באשר למר שני, התובע טען כי הלה היה מעסיקו במשותף עם המנוח: הוא היה אחראי לתשלום שכרו; פיקח על עבודתו; אישר לו לצאת לחופשות ואף פיטר אותו מעבודתו עקב מצבו הבריאותי של המנוח.

מנגד טען מר שני, כי הוא הכיר את התובע רק בחודשים האחרונים לחיי אביו, כי התובע קיבל את משכורתו מידי אביו, למעט בחודש האחרון בו אביו לא יכול היה לתפקד וכי לא היו דין ודברים בינו לבין התובע באשר לתנאי העסקתו.

הלכה פסוקה היא, כי זהותו של המעסיק נקבעת על סמך בחינה מהותית של כלל נסיבות המקרה, בשים לב לתכליתם של דיני העבודה "וביתר ספציפיות - התכלית של הכרה ב"מעסיק" ככזה" (ע"ע 478/09 יצחק חסידים נ' עיריית ירושלים (13.1.2011)).

מבחני העזר שהותוו בפסיקה להכרעה בשאלת זהות המעסיק בוחנים, בין היתר, מי קיבל את העובד לעבודה ומי הסדיר את תנאי קבלתו אליה; מי קבע את תנאי העסקתו; מי חייב לשאת בתשלום שכרו; ובידי מי הכוח לפטרו )דב"ע נב/3-142 חסן אלהרינאת נ' כפר רות פד"ע כד 535 (1992)(.

נקודת המוצא ביחסי מטפל- מטופל בענף הסיעוד היא כי המטופל הוא מעבידו של המטפל, ולכן תביעה למימוש זכויות הנובעות מתקופת עבודתו של המטפל ומסיומה יש להגיש כנגד המטופל (ע"ע (ארצי) 660/06 ישי בירגר נ' ג'ונל קטיבוג, (23.1.08)), (להלן: "עניין בירגר").

כן יש ליתן את הדעת למאפייניו הייחודיים של ענף הסיעוד, בו במקרים רבים אין ביכולתם של המטופלים לנהל את מכלול ההיבטים הקשורים בהעסקת מטפל סיעודי. במקרים אלו מתגייסים בני המשפחה לעזרתו של המטופל ומסייעים לו לנהל את ענייניו השוטפים (ע"ע 1423/04 עדנה קסטליו נ' יהודית ציטרינבאום (7.4.05)).

היינו, לצורך הוכחת יחסי עובד- מעביד בין המטפל לקרוב משפחתו של המטופל, לא די להצביע על מעורבות של קרוב המשפחה בהתקשרות עם המטפל, כל עוד מעורבות זו נעשית כסיוע למטופל הסיעודי בהתחשב בקשייו, כמתבקש ממערכת היחסים המשפחתית, ומבלי להקים קשר משפטי עצמאי בין קרוב המשפחה למטפל (עניין בירגר).

לאחר שבחנתי את כלל נסיבות המקרה, לא שוכנעתי כי יש לראות במר שני כמעביד במשותף עם אביו המנוח.

לא הוכח בפני כי מר שני קיבל את התובע לעבודה, היה אחראי לתשלום שכרו ופיקח באופן יומיומי ושוטף על עבודתו. התובע העיד כי מר שני הגיע אחת לשבוע לבקר את אביו המנוח ולתת לו כסף. כן ציין כי "האבא קבע שנועם (מר רדעי- א.ה) הוא זה שינהל את כל העניינים הכספיים כי הוא לא אהב את יובל, הנתבע 2" (פרוטוקול 9.9.12, עמ' 2 ש' 3-6).